איך לא ללמוד: על שיטות למידה לא יעילות

מדעי הלמידה גילו שיטות למידה יעילות, וגילו בנוסף ששיטות מסוימות לא יעילות כפי שחושבים. במאמר זה אסקור כמה שיטות למידה כאלו.

שמעון פרוס

מומחה לשיטות למידה, MA

המחקר המדעי לא מגלה רק "מה כן", אלא גם "מה לא". בתחום הלמידה ישנם מיתוסים ותפיסות מקובלות שהמחקר הוכיח שאינן נכונות. כדי לשפר את הלמידה עלינו ללמוד עם שיטות למידה יעילות, ובנוסף להימנע משיטות גרועות. בשורות הבאות אסקור כמה דוגמאות לשיטות למידה שנחשבות בציבור הרחב כיעילות, אך מתברר שהן אינן כאלה.

מיתוס סגנונות הלמידה - ויזואלי, שמיעתי ותחושתי

מיתוס סגנונות הלמידה הוא אולי המיתוס הנפוץ ביותר אודות הלמידה. לפי תיאוריה זו ישנם לומדים ויזואליים, שמיעתיים או חושיים-תנועתיים, וכל לומד ישפר את הלמידה שלו אם ילמד דרך הערוץ המתאים לו. ללומדים ויזואליים מומלץ ללמוד עם תמונות, תרשימים וצבעים. ללומדים שמיעתיים מומלץ לשלב בלמידה דיבור, האזנה, הקלטה או שירים. ללומדים חושיים-תנועתיים מומלץ ללמוד עם תנועה ולבצע משימות פיזיות הקשורות ללמידה. התיאוריה הזו פופולרית, אך למעשה מדובר במיתוס שגוי ומזיק (Riener & Willingham, 2010).

לתיאוריית סגנונות הלמידה בעיות רבות, תיאורטיות ואמפיריות. מנקודת מבט אמפירית, אין הוכחות שסגנון הלמידה משפיע על הישגי הלמידה. כדי לבדוק זאת במחקר, יש לבצע ניסוי בדרך הבאה: תחילה יש לאפיין את סגנון הלמידה של המשתפים באמצעות שאלון. אחר כך יש לתת למשתתפים ללמוד במגוון סגנונות הלמידה, ולבדוק האם יש אינטראקציה בין סגנון הלמידה להישגים הלימודיים. לדוגמה, לפי התיאוריה ננבא שבעלי סגנון שמיעתי יפיקו תועלת גבוהה יותר מאמצעים שמיעתיים בהשוואה לבעלי הסגנון הויזואלי. בנוסף, אותם לומדים שמיעתיים יפיקו פחות תועלת מאמצעים ויזואליים בהשוואה לבעלי הסגנון הויזואלי. מעט המחקרים שבדקו זאת בשיטה הזו, לא מצאו את האינטראקציה המתבקשת (Pashler et al., 2008). המסקנה היא שלמידה בהתאם לסגנון הלמידה לא משפרת את הישגי הלמידה.

מעבר לכך שתיאוריה זו לא נכונה, היא גם מזיקה. כשתלמידים מאמינים שהם בעלי סגנון מסוים, הם נמנעים מללמוד בדרכים אחרות או מנסים בכוח ללמוד בשיטות ספציפיות שלא מתאימות לחומר הלימודים. בכך הם מפספסים שיטות למידה יעילות ונצמדים לשיטות לא יעילות, דבר שבסופו של דבר פוגע בלמידה שלהם. על רקע זה עלתה הקריאה בקהילה המקצועית להפסיק להפיץ את מיתוס סגנונות הלמידה (Kirschner, 2017).

מיתוס הניחוש מההקשר של מילים באנגלית

בלימוד אנגלית, אחת המשימות העיקריות היא לרכוש אוצר מילים גדול מאוד (8,000-9,000 משפחות מילים עבור הבנת הנקרא של ספרים במגוון רחב של נושאים). מיתוס נפוץ הוא שאין צורך ללמוד אוצר מילים באופן יזום ומכוון, אלא די בחשיפה פסיבית לשפה. לפי תפיסה זו כל שנדרש הוא לצפות בהרבה סדרות וסרטים או לקרוא ספרים, והלומד יבין או ינחש מההקשר את פירוש המילה, וכך יקלוט "על הדרך" אלפי מילים באנגלית. התפיסה הזו מפתה אך שגויה (2004 ,Folse).

מחקרים רבים בדקו האם מתרחשת למידה אקראית של אוצר מילים במהלך חשיפה לשפה באמצעות הסקת פירוש המילה מההקשר (Incidental vocabulary learning). הממצאים הם שחשיפה אחת לא מספיקה, ושיש לפגוש את המילה פעמים רבות בהקשרים שונים כדי להסיק את הפירוש שלה. החוקר פול ניישן מסיק שבממוצע יש להיחשף למילה ב-12 הקשרים שונים כדי להבין אותה (Nation, 2014). כיוון שיש ללמוד אלפי מילים, ניישן חישב ומצא שיש לקרוא 25 ספרים כדי להיחשף לכל אחת מאלפי המילים ב-12 הקשרים שונים. מנקודת מבט פרטקית, סביר להניח שרוב הלומדים לא יגיעו לחשיפה טבעית כה גדולה, במיוחד אם הם לומדים אנגלית כשפה זרה במדינה שאינה דוברת אנגלית. חשוב להדגיש שבוודאי מתרחשת למידה באמצעות חשיפה טבעית וניחוש מההקשר, אך לא יעיל להסתמך על שיטה זו כשיש להשלים פער של אלפי מילים.

כדי ללמוד אלפי מילים באנגלית, יש ללמוד אוצר מילים בצורה מכוונת (Intentional vocabulary learning) עם רשימות ושינונים, בדרך הישנה. תפיסה זו לא פופולרית משום שהיא מציבה ללומדים משימה מייגעת ומתישה. ובכל זאת, זו הדרך המהירה ביותר ללימוד אלפי מילים באנגלית.

מיתוס הלמידה הקלה

נטייה שגויה נוספת, היא הרצון להפוך את הלמידה לקלה כמה שיותר. באופן טבעי אנו מצפים ממדעי הלמידה להציע לנו שיטות וטריקים שיהפכו את הלמידה לקלילה כמה שיותר, ולאפשר לנו להגיע להישגים גבוהים במינימום מאמץ. ועם זאת, המחקר מראה שישנו סוג מסוים של "קשיים רצויים" (Desirable difficulties) שמגבירים את הישגי הלמידה (Bjork & Bjork, 2011). כלומר, כדי לייעל את הלמידה עלינו להפוך את הלמידה לקשה יותר, בדגש על קשיים ספציפיים שמשפרים את הלמידה. ישנן כמה שיטות למידה שמבוססות על עיקרון זה, כפי שאני מלמד בסדנת ציונים גבוהים.

המונח "קשיים רצויים" טומן בחובו את האבחנה בין קשיים שמסייעים ללמידה, לקשיים לא רצויים שמזיקים ללמידה. דוגמה לשיטת למידה המלווה בקושי רצוי הוא האחזור (Retrieval practice) – הניסיון לשלוף את המידע מהזיכרון ללא סיוע. למידה בדרך זו קשה יותר, אך יעילה בהרבה בהשוואה לשיטות פסיביות כמו קריאה חוזרת או סימון במרקר. דוגמה לקשיים לא רצויים הם רגשות שליליים בלמידה, שפוגעים בהישגי הלמידה.

כללו של דבר, לא חסרות תפיסות שגויות על למידה וקוגניציה. כדי לשפר את הלמידה עלינו לאמץ שיטות למידה שהוכחו במחקר, ולהימנע משיטות ותפיסות חסרות בסיס. וכשנפעל בדרך זו – נצליח בלימודים.

הפניות

Bjork, E. L., & Bjork, R. A. (2011). Making things hard on yourself, but in a good way: Creating desirable difficulties to enhance learning. In M. A. Gernsbacher, R. W. Pew, L. M.

Hough, & J. R. Pomerantz (Eds.), Psychology and the real world: Essays illustrating fundamental contributions to society (pp. 56–64). Worth Publishers.‏

Folse, K. S. (2004). Myths about teaching and learning second language vocabulary: What recent research says. TESL Reporter, 37(2), 1-13.

Kirschner, P. A. (2017). Stop propagating the learning styles myth. Computers & Education, 106, 166-171. https://doi.org/10.1016/j.compedu.2016.12.006

Nation, P. (2014). How much input do you need to learn the most frequent 9,000 words?. Reading in a Foreign Language, 26, 1–16. https://doi.org/10.26686/wgtn.12543437.v1

Pashler, H., McDaniel, M., Rohrer, D., & Bjork, R. (2008). Learning styles: Concepts and evidence. Psychological Science in the Public Interest, 9(3), 105-119. https://doi.org/10.1111/j.1539-6053.2009.01038.x

Riener, C., & Willingham, D. (2010). The myth of learning styles. Change: The Magazine of Higher Learning, 42(5), 32-35. https://doi.org/10.1080/00091383.2010.503139